פסק-דין בתיק עת"א 30287-08-10

1.       לפניי עתירת שירות בתי הסוהר להארכת תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד, למשך שישה חודשים נוספים, החל מיום 29/8/2010.

2.       המשיב מרצה מאסר לתקופה כוללת של 31 שנים וארבעה חודשים החל מיום 12/9/1989, בגין עבירות הריגה, שוד, החזקת נשק, חבלה בנסיבות מחמירות, סמים ועוד. מאז 13/3/05 מוחזק המשיב בתנאי הפרדת יחיד, וההחלטה על הארכת תקופת החזקתו בהפרדה הוארכה מדי ששה חודשים, על ידי הגורמים המוסמכים בעותר ועל ידי בתי המשפט.

3.       פסק הדין האחרון אשר הורה על המשך החזקת המשיב בהפרדת יחיד ניתן ביום 31/5/10 ( עת"א 18604-05-10) על ידי כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט דוד חשין, במסגרתו הוארכה החזקת המשיב בהפרדה למשך שלושה חודשים בלבד, עד ליום 29/8/2010. כבוד הנשיא חשין הורה בפסק הדין כי במהלך תקופת ההארכה האמורה, יערוך העותר למשיב הערכות פסיכולוגיות ורפואיות מקיפות במידה הנדרשת, ויבחן אפשרות החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה זוגית וכל הקלה אחרת שיהיה בה כדי לפגוע פגיעה פחותה בזכויות המשיב, ולתמוך ברצונו של המשיב להשתקם ולהיטיב דרכיו.

טענות העותר:

4.       לטענת העותר, למשיב סכסוכים רבים, וקיים חשש ממשי לפגיעה בו על ידי אחרים, וכוונות פגיעה מצדו כלפי אחרים. נטען כי החזקתו של המשיב בהפרדה הכרחית לשם שמירה על ביטחון בית הסוהר, שמירה על שלומם ובריאותם של האסירים הסובבים אותו ואף לשם שמירה על שלומו ובריאותו הוא, שכן על פי הערכת העותר קיים חשש ממשי לשלומו של המשיב ולשלומם של אסירים אחרים. הצדקה זו מתבססת, לטענת העותר, על סקירה מודיעינית עדכנית, ועל אוסף חומרים מודיעיניים מהשנים האחרונות, שהונחו לעיונו של בית המשפט.         

5.       עוד ציין העותר בבקשה, כי נערכו למשיב בדיקות רפואיות על ידי רופאה ופסיכיאטר, מהן עלה כי אין מניעה מבחינה רפואית להמשך החזקתו של העותר בהפרדה. כמו כן, המשיב סירב לצאת לפגישה לשם עריכת אבחון פסיכולוגי, ולפיכך זו לא נערכה.      

6.       לבסוף ציין העותר, כי נערכה בדיקה מקיפה במתקני הכליאה בארץ ביחס לאפשרות לשלב המשיב בהפרדה זוגית, אך לא נמצאה עבורו חלופה מתאימה. פירוט ממצאי הבדיקה צורף לתיק המודיעין שהוצג לעיון בית המשפט.

טענות המשיב:

7.       לטענת המשיב, החזקתו בהפרדת יחיד במשך ששת השנים האחרונות, מנעה ממנו מלקבל את הטיפול והשיקום הנחוצים לו כל כך, וזאת על אף נכונותו לעבור את התהליך הנדרש. תהליך זה חיוני עבור המשיב, לדבריו, כדי להכשירו ליום שחרורו ממאסר, לאחר תקופה כה ממושכת במאסר ובהפרדה. כמו כן, אי שילובו של המשיב בהליך שיקומי בין כתלי הכלא, מונע ממנו מלהגיש בקשה לשחרור מוקדם לוועדת שחרורים, שכן אין סיכוי לבקשה מבלי שהמשיב ייטול חלק בהליך כזה.

8.       המשיב ציין כי בתקופת מאסרו הוא חווה אבדן כבד לאחר שנרצחו אשתו וחמותו, ועתה הוא במאמצים רבים מקיים קשר עם בתו הקטינה, בליווי עובדת סוציאלית, כשהיא מהווה עבורו תמריץ משמעותי לשיקום.

9.       בבית המשפט, הסביר המשיב באריכות את השלכותיה הקשות של ההפרדה לגביו, והביע שוב רצון ונכונות לעבור הליך שיקום למען בתו הקטינה, ולקראת יום שחרורו ממאסר. לטענת המשיב, העותר קשר את שמו לסכסוכים רבים, אף שאין עומד דבר מאחוריהם, והוא משוכנע כי ישנו פתרון באחד ממתקני הכליאה בארץ שיביא לסיום הבידוד הקשה בו הוא מצוי במשך השנים האחרונות.

חוות הדעת הפסיכולוגית:

10.   ב"כ המשיב הסביר במהלך הדיון בעתירה כי סירוב המשיב להשתתף בבדיקת הפסיכולוג נבע מכך שהבדיקה נקבעה ביום הביקור של בתו, עליו לא רצה לוותר. כיוון שהמשיב הביע לפניי את נכונותו להיבדק בבדיקה פסיכולוגית, הדיון בעתירה חודש לאחר שנערכה הבדיקה, והוגשה חוות דעת מטעם הפסיכולוג שערך אותה.           

11.   על פי חוות הדעת הפסיכולוגית המשיב בעל יכולת קוגניטיבית נמוכה ומעט משאבים פסיכולוגיים להתמודדות, נוטה להימנע מלעסוק במימדים רגשיים, ולתפיסה מעורפלת כדפוס התמודדות מרכזי מול מורכבות וקושי. מצבו הקוגניטיבי מתאים, לדברי המאבחן, לרקע בו גדל המשיב, ולאוכלוסיית אסירים. כן, למשיב קושי ביצירת יחסים בין אישיים קרובים, אך יש לו יכולת תקינה ליצור יחסים ברמה פונקציונאלית. בחוות הדעת צוין עוד כי המשיב נוטה להטיל את האחריות לעבירות שביצע על גורמים חיצוניים, באופן אופייני לאוכלוסייה עבריינית.

12.   על פי חוות הדעת, דפוסי ההכחשה הרגשית בהם מתאפיין המשיב מעידים על פוטנציאל שביר העלול להוביל לתנודות רגשיות ולהתפרצות. חוויית הקיפוח וחוסר הצדק של המשיב נוטה להפוך אצלו לעמדה של אנטגוניזם כלפי העולם. יחד עם זאת, אין אינדיקציות לנוכחות חריגה של ייצוגי תוקפנות בעולמו הפנימי. עוד נקבע, כי ישנו פוטנציאל מסוים למצבים של קשיי שליטה, התפרצויות ותגובות לא מותאמות, אך אין מדובר במרכיב הבעייתי באישיותו של המשיב, שכן בנסיבות שאינן מורכבות המשיב עשוי להימנע מהתפרצויות. לסיכום חוות הדעת נקבע כי ישנו מימד משמעותי של בחירה בדפוסים אלימים ועבריינים, המהווה את מרבית הסיכון.

13.   לטענת העותר, מסקנות חוות הדעת רק מחזקות את הצורך בהמשך החזקת המשיב בהפרדת יחיד. לעומת זאת, טוען המשיב, כי חוות הדעת מחייבת להורות על הפסקת החזקתו בהפרדה, שכן ישנה חשיבות רבה למצבו הנפשי והשכלי ביום סיום ההפרדה ושחרורו ממאסר.

דיון והכרעה:

14.   לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ הצדדים, וסקרתי בעיון רב את החומר שהונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של המשיב לפניי, אין עוד מקום לשוב ולהורות על הארכת תקופת ההחזקה בהפרדה בהתאם להוראות הפקודה.

15.   החזקת אסיר בהפרדת יחיד, בהיותה פוגעת בזכויות יסוד של אדם, כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובנוסף, אף לדרישת המידתיות עליה מצווה פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב- 1971 (להלן: " הפקודה").